<h1>רבינו ירוחם נכ"ב ח"ה</h1>
<h2>דף ה:</h2>
אדם אחד שדך רחל בתו קטנה לכהן והיו לו שתי בנות רחל ולאה קטנו' ונתקוטט עם הכהן ודבר עם אדם אחר שיקדש בתו ושיגרשנה כדי לאוסר' על הכהן והביא שני עדים ונתן קידושין לאביה ואמר בתך מקודשת ולא פירש אי זו מהן ולא פירש למי היה מקדשה ולא דברו בענין קוד' המעשה מענין הקידושין בפני העדים כלום ואחר שפירשו משם שאל לו אחד מן העדים למי קדשת והשיב לי לעצמי יש מפרשים דכל היכא דלא אמר לי בקידושין לא אמר כלום ואינה צריכה גט ומותרת לכהן וכן נראה עקר.
<h2>דף ז:</h2>
שתי בנותיך לשני בני בפרוטה או בתך ופרתך בפרוטה או בתך בחצי פרוטה ופרתך בחצי פרוטה או בתך וקרקעותיך בפרוטה או בתך בחצי פרוטה וקרקעותיך בחצי פרוטה כל אלו עלו בתיקו פשוט בקדושין והוי מקודשת מספק. פירוש ושתי בנותיך לשני בני מיירי בקטנות דאי בגדולות ועשו שליח לאביהן לקבל קדושיהן פשיטא שצריך פרוטה לכל אחת מהן כי יד אביהן כידן. וכמו כן מיירי שפירש כל אחד בפני עצמה כגון בתך פלונית לבני פלוני בתך פלונית לבני פלוני ושתיהן בפרוטה דאם לא פירש כן ואמר שתי בנותיך סתם הוו להו קדושין שלא נמסרו לביאה.
<h2>דף ט.</h2>
כתב לה על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי או מאורסת לי או לי לאנתי בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעת האב ודוקא שלא בגרה. ואם בגרה וכתב לה הרי את מקודשת לי בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתה פשוט בקדושין. ודוקא בשטר בין על ידי עצמ' בין על ידי אביה כשלא בגרה יכתוב הרי בתך ואם בגרה הרי את, אבל בקדושי כסף על ידי עצמה מדעת אביה כשלא בגרה אומ' לה הרי את ואם על [ידי] אביה מדעתה אומר הרי בתך ואפילו בגר'. והא דאמרינן דעל ידי עצמה מתקדשת מדעת אביה כגון דאמר לה צאי וקבלי קדושיך כדלקמן [י"ט ע"א] וכתב הראב"ד ולא מתור' שליחות דאין שליחות לקטן אלא כמי שאומר תן ככר זה לכלב שלי או מנה זה לפלוני על סלע שלי ותתקדש בתי לך. וכיון שאמר לה צאי וקבלי קדושיך הוי כמי שאמר כל מי שיתן ליך מנה מעלה אני עליו כאלו נתנו לי והתקדשי בו. והרב רבינו אשר כתב דכי אמרי' דאין שליחות לקטן דוקא לזכות לאח' בשליחותו אבל בכאן שהיא זוכה לעצמה בשליחות אביה מהניא שליחותה לעצמה כאלו קבל אביה קדושין בשבילה.
<h2>דף י.</h2>
בת שלשה שנים ויום אחד מתקדשת בביאה פשוט בקדושין. ודוקא על ידי אביה אבל פחות מכאן אין ביאתה ביאה.
<h2>דף יב:</h2>
המקדש בלא שדוכין והמקדש בביאה אפילו בשדוכין מלקין אותו פשוט בקדושין כי רוב הפוסקים הסכימו כרב ולא כנהרדעי דאמרי דלא מינגד רב אלא אמאן דמקדש בביאה. וכן כתב הרמ"ה דעל כלן מלקין. חתן הדר בבית חמיו מלקין אותו כך פשוט באותה שכתבתי למעלה בהמקדש בלא שדוכין כי דינם שוה בגמרא. וכן נראה דהלכה כרב כמו שכתבתי למעלה ולא כנהרדעי והעולם לא נהגו כן. ואם היתה חמותו חשודה ממנו מלקין אותו אם יעבור על פתח ביתה אפילו לא ידור וכן פשוט בגמרא.
<h2>דף יט.</h2>
קטנה אומר לה אביה צאי וקבלי קדושין מפלוני ואין צריך לומר אם דבר האב עם המקדש דהוה ליה כאומר תן לה מנה ותתקדשי לך אלא אפילו לא דבר עם המקדש ואף על גב דאין שליחות לקטן יכול לזכותה להקנות לעצמה כמו שפירשתי לעיל [ט' ע"א] מדברי הראב"ד פשוט בקדושין.
<h2>דף ל:</h2>
האב חייב אם ידו משגת להשיא בתו פי' לתת לה משלו כדי שישאו אותה פשוט בקדושין דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים. ואמרינן בשלמא בנו בידו אלא בתו מי הויא בידו אלא הכי קאמר דיהיב לה מידי כי היכי דניתו ונסבינהו.
<h2>דף מא.</h2>
אסו' לאדם להקדיש בתו כשהי' קטנה עד שתגדל פשוט. האיש מקדש את בתו כשהיא נער' וכ"ש קטנה עד שתבגר ויכול לעשות שליח עליה פשוט.
<h2>דף מג:</h2>
נערה אביה מקבל קדושיה ולא היא זולתי אם אמר לה האב צאי וקבלי כמו שכתבתי למעלה ובגטין.
<h2>דף מד:</h2>
קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה מחלקת בגמרא דרב ושמואל סברי דצריכה גט וצריכה מיאון, צריכה גט שמא נתרצה האב פי' דמיירי ששמע ושתק ולא מיחה, וצריכה מיאון שמא לא נתרצה האב ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה פי' שאם היה הגט לבד יאמרו אסור באחות גרשותו. ודוקא ששדכו פירו' לדעת האב דאם לא שדכו לא חיישינן שמא נתרצה האב ואינה צריכה אפי' מיאון. פי' וה"ה לנערה דחיישינן שמא נתרצה האב וצריכה גט והאי דנקט קטנה משום דבנערה לא שייך מיאון כדתנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות וגם לא חיישי' בה שמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה דלא חיישינן זו בגדולה. וכתב הרא"ש דבנערה צריכה הכרזה שלא היו קדושין דאוריתא.
קטנ' שהשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה והשיאה עצמה לאחר ועדין היא קטנ' יכולה למאן דנשואין מוציאין מרשות אב ויכולה להשיא עצמה בקטנות' כך פשוט בירושלמי [יבמות פי"ג ה"א] וכן כתב הרמ"ה.
<h2>דף מה.</h2>
ועוד פשוט מת אותו שקדש' ונפלה לפני יבם ממאנת למאמרו ואינה ממאנת (לזרקתו) [לזיקתו]. כיצד (עושה) [עשה] בה מאמר צריכה גט שמא נתרצה בקדושי שני וצריכה חליצה שמא נתרצה בקדושי ראשון וצריכה מיאון שמא לא נתרצה לא בקדושי ראשון ולא בקדושי שני ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה. לא עשה בה מאמר אינה צריכה אלא חליצה בלבד ולא אמרינן תבעי נמי מיאון גזי' שמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה דהכל יודעין דאחות חלוצה דרבנן היא כל זה לדעת רב ושמואל דאמרי דחיישי שמא נתרצה האב. ורבינא ורבה בר שימי פליגי על רב ושמואל וסברי דאפילו מיאון אינה צריכה ואף על גב דשדכו. ורי"ף פסק כרבינא ודלא כרב ושמואל וכתב דכולהו קמאי ובתראי הכי פסקי ורב אחא משבחא ובעל הלכות גדולות וב"ה פסוקות ורב האיי בתשובותיו הילכך בקדשה קטנה או נערה נפשא בלא דעתא דאבוה לא הוו קדושי אפילו נתרצה האב וכן כתב בעל הלכות גדולות קטנה שקדשה עצמה בפני אביה אין קידושיה קידושין ואין נשואיה נישואין ורבינו חננאל פסק כרב ושמואל ע"כ תוכן דברי הרי"ף. ותמהו על רי"ף ממה שכתב דאפי' נתרצה האב דאינה מקודשת דעד כאן לא פליגי אלא אי חיישינן שמא נתרצה האב אבל אם ברור לן שנתרצה האב מיד ששמע לכ"ע הוו קדושין וכן פרש"י דאם שמענו כן דנתרצה דמקודשת וכן כתב הרא"ש והרמ"ה דהלכתא כרבינא דאפי' מיאון אינה צריכה אפילו שדיך ודוקא בסתם שאין אנו יודעין אם נתרצה אם לאו אבל אם ידוע שנתרצה מיד כששמע ואפילו לא נתרצה מיד כששמע אלא ששתק ולבסוף נתרצה הוכיח סופו על תחלתו דנתרצה והוו קידושין גמורין ואפילו נתאכלו המעות קודם ששמע הוו קידושין וה"מ שלא מיחה לא היא ולא אביה קודם שנתרצה האב אבל מיחה היא או אביה קודם שנתרצה האב לא הוו קדושין עד כאן וצריכין אנו לומר לדברי רי"ף שכתב דאפילו נתרצה האב שאינה מקודש' דהא דאמרי' גבי חופה דאם לא מיחה האב דהויא חופה שאני התם דכיון שנתקדשה לדעת הוי כאלו נתן לה רשות ליכנס לחופ' אבל הכא שנתקדשה שלא לדעת אף על פי שנתרצה האב לא חשבי' ליה כאומר לבתו צאי וקבלי קדושיך כיון דלא הוו גלוי דעת קודם הקידושין.
ראובן ושמעון שיש לאחד בן ולאחד בת קטנה שלא בגרה ונתן אב הבן לאב הבת קדושי' ואמר לו בתך מקודשת לבני וקבל אב הבת הקדושין אין חוששין שמא נתרצה הבן ואפילו גלה דעתו הבן לאב קודם לכן שהיה חפץ בה וכל שכן דלא חיישינן שמא עשאו שליח אלא אם כן שמענו בפי' פשוט.
<h2>דף מה:</h2>
קטנה שאביה ואמה חלוקי' בדעות להשיאה האב אומר תנשא לפלוני קרובי והאם אומר' לקרובה וכפתה היא לאב והודה שתהיה לקרוב שלה, בעוד שהיו אוכלי' ושותין כדי להשיאה לקרוב האם בא קרוב האב מעל הגג וקדשה אינה מקודשת פשוט. וכתב רי"ף כי אותם שפסקו כרב ושמואל שכתבתי למעלה היו מביאין ראיה מזו דשייכא כרב ושמואל וכתב דלא שייכא האי כרב ושמואל דאף על גב דאמר מעיקרא תהוי לקרובי כיון שהודה לאם לא חיישינן שמא לדעת האב נתקדשה דקא משדר לקדשה בחשאי ועוד דאפילו שייכא כרב ושמואל לית הלכתא כוותיהו כמו שכתבתי למעלה ע"כ. ומכל מקום לזה הדין לא נפקא לן מידי כי בודאי בזו כלן מודו דאינה מקודשת כדאמרי אביי ורבא זולתי דר"ח הביא ראיה מדשקלי וטרו אביי ורבא בהא נראה דרב ושמואל שקלי וטרו אי אמרינן נמי בהא חיישי' שמא נתרצה האב ופסקינן דלא אמרינן בהא ואינה מקודשת.
קטנה שהלך אביה למדינת הים והשיאתה אמה נישואיה נישואין דרבנן תקנו נישואין לקטנה כי ליתיה לאב וכי גדלה גדלה נישואין דידיה וכי אתי אב לא צריך לקדש כך כתב בה"ג. ובשאלתות כתב הא דאמרינן דיכולה אמה לקדשה או אחיה היינו היכא דשכיב אב אבל אי אביה קיים לא יכלא. ואפש' שלא חלקו השאלתות על בעל הלכות גדולות דנוכל לומר דאיירי בשאלתות בלא הלך אביה למדינת הים דאם הלך דינו כמת ולפי' בעל הלכות גדולות צריכ' מיאון אם רוצה לצאת מבעלה והתוספות כתבו שכל זמן שאביה קיים אפילו הלך למדינת הים אין לה נשואין אפילו מדבריהם ולפי דבריהם כיון דלא תקנו לה רבנן נשואין אפילו מיאון אינה צריכה. ועוד כתב ומכל מקום אין לאוסרה משום שנחשוב אותה כפנויה ועומדת אצלו בזנות כיון שדרך קדושין ונשואין היא אצלו (ומיירי) [ומידי] דהוה אקטן שהשיאו אביו. והרב רבי מנחם כתב דאסור לקיימה דחיישינן שמא קדשה אביה לאחר. והקשה עליו רבינו תם דאם כן אם מת אביה במדינת הים תהא אסורה לעולם שמא קדשה אביה ואין ידוע למי. והשיב אף על גב דאמרי' דחיישינן לשמא קדשה אביה לשמא יקדש לא חיישינ'. וכתב הרא"ש דנראה דכיון דלא חיישינן לשמא קדשה (ה"ב) [א"כ] מותרת היא לעולם דבכל שעתא ושעתא אמרינן עדין לא קדש וכיון דלא חיישינן לעולם היא עומדת בהתר. וכן כתבו התוספות.
<h2>דף מו:</h2>
המקדש אחותו מעות חוזרים פשוט.
<h2>דף נ:</h2>
קטן שקדש וכשגדל שלח סבלונות אין חוששין ששלחן לשם קדושין כי מחמת הקדושים הראשונים שלחן ולא הוו קדושין פשוט כי קטן אין קדושיו קדושין כדאמרינן בקדושין וביבמות [ס"ט ע"ב] דאשתו לא חולצת ולא מתיבמת.
המקדש אשה ובתה או כיוצא בזה בענין הקדושים אינם קדושים. המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת פירוש שאמר מקודשת לי אינן מקודשות וכן כל כיוצא בזה אבל אם אמר אחת מכם מקדשת לי הוו כלן ספק מקודשות כדלקמן פשוט.
<h2>דף נא.</h2>
קדושין שאינן מסורין לביאה כגון שאמר לאב אחת מבנותיך מקודשת לי וכן אחת מכם מקודשת לי והן אשה ובתה או אשה ואחותה וכיוצא בזה הוו כלן מקודשות וכלן צריכות גט פשוט. המקדש שתי נשי' ויש בהן שתי אחיות או אשה ובתה ואמר כלכן מקודשות לי וקבל אחת מהן הקדושין בשביל כלן אשה ובתה אינן מקודשות אבל האחרו' כלן מקודשות וכל שכן אם אמר הראויות מכם לביאה תתקדשו לי. ואם אמר אחת מכלכן מקודשת לי כלן מקודשות מספק ואם אמר כלכן ואחת משתי אחיות או אחת מאשה ובתה מקודשו' לי הנשים האחרות מקודשות ודאי והאחיות או אשה ובתה מקודשו' מספק פשוט וכן נראה סברת רי"ף. והרמ"ה ובה"ג כתבו דווקא כשאמר הראויה מכם לביאה מקודשת לי אז אין האחיות מקודשות אלא האחרות מקודשות אבל אם אמר כלכן מקודשות לי אפי' האחרו' אינן מקודשות וכן כתב ר"י וראשון נראה עקר.
<h2>דף נא:</h2>
אדם שיש לו שתי בנות אחת קטנה ואחת בוגרת שהוא אינו יכול לקבל קדושין בשביל הבוגרת וקדש אחת מהן סתם אפילו מינתה הבוגר' שליח לאביה ואפילו שהקדושין יהיו שלו הקטנה מקודשת אבל לא הבוגרת דלא שביק איניש מלקדש בתו הקטנה או הנערה שמוטל עליו לעשות ויקדש בתו בוגרת שאין מוטל עליו לעשות וכן אם היו לו בנות רבות אין הבוגרות בכלל פשוט. וכתב הרמ"ה ודוקא דשויתיה שליח לקבל קדושיה סתמא ולא אמר' ליה מפלוני אבל אי אמרה ליה מפלוני מסתמא כי קביל מההוא פלוני בשביל הבוגרת שעשאו שליח קביל ואפי' הכי לא מכרעא לן לאפוקי שאר בנות בלא גט אלא היא וכל הנערות והקטנות מקודשות מספק ושאר הבוגרות אינן בכלל אם היו לו בנות רבות קטנות ונערות ובוגרו' ע"כ. וכת' הר"מ נרבוני כשעשאו בוגר' שליח לאדם ידוע ודוקא בשדכה תחלה אז אמרי' דבשבילה קבול אבל אם לא שדכה תחלה הרי זה ספק שמא כיוון לבוגרת לעשות שליחותו או שמא כיוון לקטנה דרמיא עליה וכלן צריכות גט. וכתב בעל העטור האב נעשה שליח לקבל קיד[ו]שין לבתו בוגרת שהיא יכולה לעשותו שליח והביא ראיה מההיא שכתבתי למעלה. אם שדך אחת מבנותיו קטנות או נערות ואמר המשדך בתך מקודשת לי בודאי המשודכת קדש משום דשארית ישראל לא יעשו עולה וכל שכן אם המשודכת במעמד האב החתן דדעתייהו על המשודכת כך כתב רבינו תם ודקדקה מההיא שכתבתי למעלה וכתב הרא"ש שאם אמר לו בתך הגדולה ואין לו בנות כי אם מאשה אחת בודאי לגדולה שבכולן קאמר ואין שם שום ספק.
המקדש א' משתי אחיו' ואינו יודע אי זו קדש נותן גט לזו וגט לזו וכן ב' שקדשו ב' אחיו' זה אינו יודע אי זו קדש וזה גם כן זה נותן ב' גיטין וזה נותן ב' גיטין וכל זה אפילו לא הוכרו מעולם שאין מסורין לביאה דכבר כתבנו למעלה דקידושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין וכל שכן הוכר ולבסוף נתערבו פשוט ביבמות ובקידושין.
<h2>דף סד.</h2>
קדשתי בתי הקטנה קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה או קדשתיה וגרשתיה כשהי' קטנה והרי היא גדולה נאמן פשוט. ויש מפרשים ודוקא תוך כדי דבור שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל קדשתי בתי ולאח' שעה אמר גרשתי' אינו נאמן.
נאמן האב לאסור בתו ולומר קדשתיה פשוט. ונראה דאפילו אמר קדשתי בתי ואחר זמן אמר לפלוני קדשתיה ואפילו אמר כשהיא קטנה קדשתיה ולאחר זמן כשגדלה אמר לפלוני קדשתיה נאמן וכן כתב הרמב"ם והתוספות כתבו [כתובות כ"ב ע"א ד"ה מנין] שאם היה החתן עומד לפניו ואמר קדשתי בתי ושתק ואחר שעה אמ' לאיש הזה אינו נאמן דכיון דלא אמר מיד תוך כדי דבור משמע ודאי שאינו מכיר חתנו (ולפי) [ולפיכך] זה לא פירש מיד ע"כ. אבל האם אינה נאמנת לאסור בתה ואפילו היא יתומה פשוט.
<h2>דף סד:</h2>
קדשתי בתי הגדולה ויש לו ב' כתי בנות ואינו יודע אם גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות כלן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות. ואם אמר קדשתי בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות כלן מותרו' חוץ מן הקטנ' שבקטנות פשוט.
<h2>דף סו:</h2>
אין קדושין תופשין לא בעריות ולא בשפחה ולא בגויה ותופשין בחייבי לאוין פשוט.
<h2>דף עט.</h2>
קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר וזה היה ביום שנשלמו שש' חדשים שיש בין נערות לבגרות כמו שכתבתי בנתיב א' ח"ד בענין תינוק ובבקר קדשה עצמה וכשהרגישו בדבר בערב היו לה סימני בגרות אמרי[נן] מדהשתא בוגרת בבקר נמי בוגרת היתה דהלכתא כרב וקדושיה קדושין ולא קדושי אביה פירוש ואפילו כשאינה מכחישתו רוצה לומר שאינה מכחשת האב לומר בבקר הייתי בוגר' ואם אירע זה בתוך הששה חדשים קדושי אביה קדושין דלעולם בתוך הששה חדשי' בחזקת נערה היא עד שתבגר בסימני בגרות ואפילו שבדקנוה אחר כך ונמצאת בוגרת אמרינן עתה בגר' ולא כשנתקדש' ולעולם קדושי אביה קדושין פשוט וכן כתבו רי"ף ורש"י, ולפי גרסתם אם הביאה סימני בגרות תוך ו' חדשים הרי הי' בוגרת ולפי גרסת התוספות אפילו הביאה סימני בגרות תוך ו' עדיין היא נערה וזה המחלקת כתבתיו בנתיב א' ח"ה בענין קטן וכתב הרמ"ה והא דאמרינן שביום שנשלמו ששה חדשים שקידושיה קידושין ולא קידושי האב דוקא במכחישתו פירוש לאביה ואומר[ת] כבר בגרתי מאתמו' אבל כשאינה מכחישתו לא מיכרעא מילתא אי פליג בה רב או לא ומספק חוששין לקידושי שניה' לכ"ע ואפילו במכחישתו דוקא ביומא דמשלם שיתא ירחי אבל מקמי הכי חוששין לקידושי שניהם לכ"ע ואי לא משתכח בגרות אלא לבתר שית בין דאשתכח בההוא יומא דקידושי שניהם בין דאשתכח ביומא דבתריה כיון דקידושין ומציאת סימנים כולהו בתר משלם שית הוו כ"ע מודו דדידה הוו קידושין ולא דאביה ודוקא דהוו קידושין ומציאת בגרות בתר משלם שית אבל היכא דקדיש מקמי משלם שית לכ"ע נמי חוששין לקדושי שניהם דאימור דהשת' הוא דבגר' בתר משלם שית ואימר מקמי דמשלם שית הוא דבגר' וכתב הרא"ש ולפום ריהטא דשמעתא משמ' דבשאין מכחישתו פליגי דאי במכחישתו כ"ע מודו שקידושיה קידושין.
